רעות המר | במה הנני יהודייה חילונית הומניסטית?

בעוד ישעיהו ליבוביץ ' מיטיב לתאר את מה שהוא "אינו" – אני מעדיפה לנסות ולתאר את מה שאני.
אפתח ואודה: לא תמיד אני מצליחה לתאר את עצמי באופן בהיר, חד משמעי ונחוש. אבל אני תמיד מנסה לעשות זאת באופן פוזיטיבי – כזה שרואה את ה"יש" ולא את ה"אין". פעמים רבות יש לי יותר סימני שאלה מסימני קריאה. העידן הפוסט מודרני, הישראלי, הפתוח, רב הגירויים והאפשרויות שבו זכיתי לחיות מציב בפני , השכם והערב, מבחני זהות ובחירות לאין ספור... ובכל זאת – אני מסוגלת לומר על עצמי בפה מלא ובלי שמץ של התנצלות: "הנני יהודיה חילונית הומניסטית"!

במה אני יהודיה?
בחמישה מאפיינים שעמם אני מזדהה, קיבלתים בירושה מהורי (והוריהם) ואני מנחילה אותם לילדי:
1. ספר הספרים, התנ"ך - הוא שלי. אני שייכת לעם שהספר הזה הוא שלו. אין על כך ויכוח.
2. עברית – השפה הזו היא שלי. זכיתי להיוולד כאן – במקום שבו היא לא רק שפת קודש אלא גם שפה מדוברת. לכן היא שלי לא רק בקריאת התנ"ך אלא גם כשפת יום יום. זו השפה שבה אמי שרה לי שירי ערש ואני – שרה לילדי. זכיתי. אבל זו גם השפה של כל יהודי. (אפילו ליבוביץ' מודה בזאת) גם של אלה שאינם דוברים אותה כלל.
3. גורל משותף: הגורל היהודי הוא שלי. הוא מחבר ביני ובין כל יהודי באשר הוא. יש לנו עבר משותף ועתיד משותף – כיהודים בעולם. גם אם אין לנו הווה משותף ואפילו לא עמדה אידיאולוגית אחת משותפת, עדין יש לנו גורל משותף. הגורל היהודי.
4. משפחה – לאום – עם: אני שייכת למשפחה הזו. משפחה לא בוחרים. אני יכולה לכעוס עליה, למרוד, להתבייש בה אבל אני חלק ממנה. חלק מאומה יהודית רבת פנים וגוונים.
5. ישראל - כיהודיה זה המקום שלי. זה המקום של כל יהודי. גם של יהודים שמעולם לא היו בה ואינם מתכוונים להגיע אליה ולו רק לביקור קצר. ישראל זה המקום שלנו. של היהודים.

אני חילונית: ליבוביץ' הגדיר חילוניות "במשמע של מי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים ויתר המצוות". הייתי משנה רק מלה אחת בהגדרתו: אני חילונית "במשמע של מי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים וכל המצוות".

במה אני הומניסטית? הומניסט לא חייב להיות קוסמופוליט – הוא פשוט אוהב אדם.
הומניסט לא חייב להיות פציפיסט – הוא פשוט אוהב שלום.
הומניסט לא חייב להיות אנרכיסט – הוא פשוט שוחר חופש ואוהב חירות.
הומניסט לא חייב להיות אתיאיסט - הוא פשוט אוהב עולם.
אוהב אדם – לא יעשה לרעהו מה ששנוא עליו.
אוהב שלום – יהא רודף שלום כמו אהרון וכאיש החפץ חיים.
אוהב חירות – הוא זה הלוקח אחריות אישית על בחירותיו ויודע ש"סוף מעשה במחשבה תחילה".
אוהב עולם – הוא זה שרואה את חצי הכוס המלאה ו"שמח בחלקו".

עוד כמה מלים על הקשר שבין יהדות אישית ליהדות כזהות קולקטיבית: שמעון הצדיק שהיה "משיירי כנסת גדולה" אמר: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". מלים פשוטות וקצרות אלו מיטיבות לתאר את הדרך היהודית שלי:
התורה – זהו הלימוד המתמיד של מקורות יהודיים ואוניברסאליים עתיקים וחדשים.
העבודה – היא הדרך לעצב ולחוות חוויה רגשית, מנטאלית יהודית בשבת, חג, מועד וזיכרון. סביב לוח השנה העברי ומעגל החיים האישי, המשפחתי והקהילתי.
גמילות חסדים – היא הפעולה הנדרשת תמיד למען צדק חברתי, שמירה על כבוד האדם וערך חיי אדם.
שלושה יסודות אלו מקבלים משמעות יתרה רק כאשר הם באים לידי ביטוי בהקשר קהילתי: במניין, בציבור.
הלימוד משמעותי כאשר הוא דיאלוגי: הטקסט מהווה הזדמנות לשיח בין אדם לבין עצמו ובינו לבין זולתו. הזדמנות להרחבת זוויות ראיה, להבנות חדשות. אימון מתמיד בפתיחות, קבלה, ביקורתיות והטלת ספק. מימוש הומניסטי ברובד האינטלקטואלי והמנטאלי.
העבודה – הטקס – מקבל משמעות רק כאשר הוא מתחולל במשפחה, במניין, בציבור. כלומר: מפגש בין אנשים המביאים לידי ביטוי את הרוח האנושית: יכולות של יצירה תרבותית, אומנותית ואסתטית.
וגמילות חסדים – על כך כבר אמר הילל הזקן: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני ,  ואם לא עכשיו – אימתי?!
    
רעות המר