איציק מקייטן  | החינוך הדתי שביסוד משבר הערכים בישראל
נאום ההסמכה לרב, 19.12.2008, סינמטק תל אביב


בכל מקום שיש שני יהודים יש שלוש מחלוקות. עכשיו נתאר לעצמנו את היקף המחלוקות הקיים בארץ. שבעה מיליון יהודים ועשרה מיליון מחלוקות. לא פלא. פה רובנו יהודים. מחלוקות בכל תחום אפשרי. אין לנו בארץ שום דבר שאין עליו בעלי מחלוקת ואין בעולם היהודי שום נושא  שלא מפלג  ומעמת קבוצת יהודים אחת נגד רעותה.
אבל, בתחום אחד כולנו מסכימים. כולנו מסכימים שהחברה בישראל נמצאת התהליך התדרדרות ערכית ארוך ומתמשך. משבר הערכים בקיים בישראל מקובל על כולנו. חוקרי חברה  מתחומים שונים מסבירים את שורשי המשבר כל אחד בתחומו. הסוציולוגים יסבירו לנו שמשבר הערכים שלנו נובע מהשסעים הגדולים בחברה הישראלית. דתיים מכאן וחילוניים מכאן. ערבים מכאן ויהודים מכאן, נשים וגברים, עדות מזרח ואשכנזים, אוכלוסיית עולים ואוכלוסיית וותיקים, הבדלים מעמדיים, הבדלים תרבותיים... ומה לא ?  לכל קבוצה יש מאפיינים ולכל קבוצה יש חזקות. ומטבע הדברים היו, יש, ויהיו עימותים מתמשכים בין הקבוצות, בין העדות בין הלאומים ובין המינים.
המשותף לכל המומחים הללו הוא שמשבר הערכים האיום והנורא שאנחנו חווים יום יום, שעה שעה, הוא פרמננטי. אין לו תקנה. שדידת זקנים וחסרי ישע, גניבת מכוניות ורכוש, רציחות במרכזי הבילוי, וונדליזם ואלימות בבתי הספר, נפילת הלמידה, משבר החינוך, ההתנפלות על רופאים, ועל עובדים סוציאלים ועל פקידי ציבור למיניהם.. ועוד.. ועוד... לכל אלה אין תקנה, בגלל שביסוד החברה הישראלית אין סובלנות. אין קבלת האחר. אין כבוד לזולת...וכו' קלישאות [אם תסלחו לי] שנשמעות בכל מידיה ומעל כל במה.  אנחנו אלופים בציטוטים מעין אלו. ומיד עוברים לדף הבא. כי כמה כבר אפשר לשמוע שוב ושוב את אותן ציטטות, את אותו אמירות, את אותן תובנות....ממילא בתחום החינוך לסובלנות, נכשלנו כולנו כישלון חרוץ.  ואם זה כשלון של כולנו, אז אין על מי להטיל את האשם. ואם אין אשם פוטנציאלי, אז מה לנו כי נלין. הכל זה רק בראש שלנו. נשנה את תפיסתנו החברתית והכל על מקומו יבוא בשלום. זה לא שהרצח, השוד, הביזה וההתעללות בחלשים מכל הסוגים אכן מתרחשים בפועל, במציאות היומיומית שלנו ממש, אלא זה הכל פרספציה. הכל עניין של תפיסה. חשבנו שנהיה אור לגויים ולא יצא לנו. אז מה ? חשבנו להקים פה חברה שוחרת שלום צודקת ושוויונית לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין....לאור חזון הנביאים...ולא יצא לנו. אז מה ?   זו התרבות שלנו וזו החברה שבה אנחנו חיים בין לטוב ובעיקר לרע.
זהו. עכשיו כולנו רגועים. קברנו את הבעיה תחת האמירה שכולנו אשמים ואין מה לעשות. למה ? כי אף אחד לא מוכן להצביע על הבעיה האמיתית שעומדת בבסיס משבר הערכים שלנו. בשורש הנפילות הגדולות שלנו בכל התחומים. בכל השסעים. אף אחד לא מוכן להודות שהגורמים ביסוד ההתרסקות החברתית שלנו קשורים לחינוך הדתי שקבלנו. אנחנו מעבירים אותו מדור לדור בלי שום היסוס, בלי שום בדיקה. אפילו בלי שנרגיש. ערכים עליהם גדלנו ובתוכם התחנכנו כמו: "אתה בחרתנו", "עם סגולה", "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", "גוי אחד בארץ", "קהילת קודש".. וכו', נראים לנו כל כך טבעיים לעם היהודי וכל כך תמימים שאין בהם שום איום קיומי, לא עלינו ולא על שום עם אחר.
ואולם, ביסוד התפיסה הזו עומד גורם מארגן חוץ אנושי. אתה בחרתנו, פירושו שיש אתה אחר, מחוץ לאדם, אליו נשואות עינינו. אליו אנחנו, ורק אנחנו, פונים באופן ישיר. והוא, אותו גורם, כל יכול ואלוהֵי כל העמים כולם, בחר בנו להיות לו לעם סגולתו. עם שיש בו שאר-רוח יתר על שאר העמים. חינוך להתנשאות שכבר מתחילתו, חלחל אל תוכנו ויצר בסיס גנטי עמוק לריבים ומריבות, לפילוגים ומחלוקות בתוכנו עוד משחר היותנו לעם. "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו..." כבר אמרו למשה. ומחלוקת דתן ואבירם, ומחלוקת קורח ועדתו... ו"מי ליהוה אלי...שלפו איש חרבו והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו אויש את קרובו...". ומלחמות יהודה וישראל..., ושבי ציון מול שארית הפליטה, ומחלוקות צדוקים ופרושים ובייתוסים ואיסיים והרודייאנים וקנאים וסיקריקים וחברי ברית דמשק...וכו'. 24 כיתות היו בעם בתקופת בית שני. שסעים שלא אפשרו איחוד כוחות למלחמה נגד הכובש הרומי. אין ספק שהפלגנות הזו היא שהביאה, והיא שמביאה ולצערנו הרב גם תביא עלינו הרס וחורבן.  וכל כך למה ?  בגלל החינוך הדתי.  לצערי הרב, כולם רואים את זה, אבל אף אחד, אף אחד לא אומר שהחינוך הדתי בעוכרנו.
תהליך החינוך שלנו כולו, בין זה הדתי ובין זה הממלכתי, רווי ביסודות דתיים מגמתיים, חלקם סמויים וחלקם גלויים. המשותף לכולם הוא, שהם מפתחים בתוך האדם מנגנוני משמעת שמבוססים כולם על יסוד ההפחדה והענישה של גורם חיצוני לאדם. כלומר: האחריות על ההתנהגות האישית של היחיד לא קשורה אליו. יש משגיח, יש מעניש. וכשהוא לא מגיב בעונשים, הרי שהכל תקין.
אולם, כבוגר, חוֹוֶה האדם עולם מציאותי שדורש ממנו לגלות משמעת עצמית שנובעת מהפנימיות שלו, ולא מאימת החוק, או אימת החברה או המשטרה. התנהגות בוגרת, משמעה, שכל יחיד ויחיד בחברה לוקח אחריות על עצמו. כל אחד ואחד צריך למצוא בתוכו את היסוד למשמעת עצמית. לכיבוד החוק, לכיבוד הזולת, לטיפוח ערכים ונורמות של סובלנות וסבלנות כלפי הנזקק, כלפי השונה, כלפי החריג.
אדם שהיסוד האלוהי שבו לא מאומן מספיק, מאין ישאב את הכוחות הללו ? אדם שבתהליך חינוכו למד שיש אלוהים משגיח ומעניש, עומד חסר אונים אל נוכח המציאות שבה אלוהים לא מתפקד. עוולות רבות מתרחשות אל מול עיניו ואין משגיח ואין מעניש. אדם כזה נשאר דתי באמונתו גם אם המציאות חוזרת וטופחת על פניו שוב ושוב, וגם אם באורח חייו אינו שומר אף מצווה אחת. הוא לא יכול להאמין בערכים ונורמות שהותוו ע"י האדם, כי אין בו כלי קיבול מתאים שהוטבע בו בילדותו. אין בו מצפון אנושי שנובע ומתעצם מתוכו, כי לא ניטעו בו שום יסודות למצפון חברתי שאינו נשען על אל מתפקד.
אדם כזה יבוא בקלות למסקנה , שבתחום החברתי אין דין ואין דיין. כל דאלים גְבַר. וכל נוכל מלך. אדם כזה הופך בהכרח להיות עבריין סדרתי כי הוא צריך לשרוד. זה לא מתנגש אצלו עם סולם ערכים פנימי. כי היסוד האלוהי המשגיח  והמעניש כבר לא משתתף במציאות החברתית שסביבו, ואילו ערכים ונורמות ליברליות הומניסטיות הוא חסר, כי אין בו כלי קיבול ערכיים שיכולים להכיל אותן. אין בו מצפון אנושי והוא לא התחנך לכך. זהו הגורם המשותף לכל השסעים בתוכנו. כך מבטיחים חברה שאוכלת את בניה. התוצאה היא כמובן משבר ערכים כללי, שמוליד אובדן אמונה וחוסר אמון ביסודות הסדר החברתי ההוגן והנכון. משבר ערכים שכולנו חווים אותו בעוצמה גדֵלה והולכת.
אין לנו ברירה אלא להביא את המהפכה החילונית ההומניסטית. רק בַּדֶרֶך ההומניסטית ניתן לעצור את התדרדרות הערכים שמתרחשת בחברה בישראל, ופיתוח מנהיגות יהודית חילונית היא הדרך היחידה שיכולה להביא להטמעת התפיסה של יהדות כתרבות.
בהקשר הזה, "תמורה" היא התכנית היחידה בארץ, שעוסקת בפיתוח מנהיגות יהודית שאיננה דתית, ואי אפשר להגזים בחשיבותה של הפעילות הזו. נחיצותה נובעת קודם כל מכך שהיא משמשת אמצעי ביטוי לאוכלוסיית הרוב בישראל, שאינם שומרים מצוות, אשר בהעדר תכנים מתאימים, לוקים גם הם בחינוך דתי מגמתי, בין באופן גלוי ובין באופן סמוי. שנית,  הדרך הזו של זיהוי צרכים תרבותיים בקהילה ופיתוח מענים מתאימים להם, היא היחידה שיש  לה איזשהו סיכוי  לשמור על צביונה היהודי של ישראל בעתיד הנראה לעין. אחרת, המגמה של השלכת היהדות עם הדת תימשך,  דבר שיביא להצמחת אוכלוסייה חילונית מנוכרת לזהותה היהודית, שאיננה מכירה את מורשתה, ולא מבינה כלל את המשמעות הקיומית של היות יהודי. אוכלוסייה זו היא טרף קל בידי מיסיונרים דתיים שמעוותים לחלוטין את דמות היהדות בעיניהם, ורבים מהם הולכים שולל אחרי תעמולה שקרית, המציגה את החילוניות כמצב זמני.

בסדר הדתי, אלוהים יכול להשגיח על כל אחד ואחד. אבל בחברה מודרנית, אי אפשר ולא הגיוני להציב שוטר על כל אזרח. כך סדר חברתי לא יכול להישמר. ללא חינוך לערכים ולנורמות סופנו יהיה חורבן ואבדון.  מכאן החשיבות העצומה של פעילות תמורה בישראל. ואני גאה להיות חלק ממנה.