יש להחזיר את משה להגדה, בחכמת לב!   הרב סיון מס


"אפילו בסיפור המקראי אלוהים היה זקוק למשה, כנראה שגם אנחנו לא נוכל להזיז מהלכים בהיסטוריה היהודית בלי גיבורים אנושיים".

ביום שני בערב נשב מסביב לשולחן בבגדי חג, מצפים לחוויה גסטרונומית עשירה חלקנו אפילו נהנים מהקריאה בהגדה המחודשת של משפחתנו בביתנו בישראל.כאזרחים חופשיים, חובתנו לאפשר לכל אחינו ואחיותנו האזרחים במדינתנו והאורחים בה לבנות חיי משפחה כרצונם.
כיצד נוכל לטעון לחירות ולהמשיך ולהסכים שאנשים אשר חיים במדינה כיהודים משרתים בצה"ל כחוגרים וקצינים אינם מורשים להתחתן ולהיקבר כרצונם.
בזמן שבית המקדש השני היה קיים היו נוהגים להביא לירושלים את זבח הפסח (קרבן הפסח) – ולאכול אותו במשפחות ובחבורות. משחרב בית המקדש השני מנהיגי הדור (חז"ל) מצאו נוסחה חדשה לחגוג את יציאת מצריים. במקום לזבוח זבח בהקשר לבית המקדש, יצרו מתכונת של לימוד וחוויה משפחתית- בהמשך למנהג ארוחת זבח הפסח. אך גם התבוננו בחברה ההלניסטית שאורח חייה שלט במרחב הים התיכון ואימצו את מתכונת החגיגה של הסמפוזיון היווני. כלומר יצרו "משתה" שכלל דיונים, מוסיקה ואוכל. את המתכונת שיפצו ומילאו בסמלים יהודיים וסיפרו את סיפור יציאת מצריים ובכך מצאו דרך למלא את חובת הזכרון שנאמר : "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (ספר דברים פרק טז פס' 3). או בלשון ההגדה " בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יֶָָצֶָא מִמִּצְרַָים , שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים"
אבל יש לשים לב לעובדה שחז"ל בוחרים לספר את סיפור יציאת מצריים בשונה מהאופן בו הוא מופיע בתורה. משה הוגלה מסיפור יציאת מצריים. אין משה בהגדת פסח – שם יש בעיקר אלוהים. למשל כפי שנאמר בלשון ההגדה: וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִצְרַים - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ... תארו לעצמכם איזה מהומה הייתה נוצרת היום אם איגוד הרבנים החילוניים היה מפרסם הגדה של פסח ללא גיבורי הסיפור, או אפילו רק ללא אלוהים. בטענה שרק כך בבהירות מחשבה ואחריות היסטורית נוכל לחזק את העם וכי הסיפור בתורה קיים ולא צריך לספר אותו שוב בהגדה- מה היו אומרים? לצערי לרבים מאיתנו אין תירוץ טוב לעובדה שלא שמנו לב שעבדו עלינו, שהוציאו את משה מהסיפור. אנחנו יודעים עברית- כך שאנחנו יכולים להבין את רוב ההגדה, כבר מגיל הגן אנחנו שומעים וקוראים בהגדה- כך שהיה לנו מספיק הזדמנויות לשים לב לעובדה שאחד הגיבורים הראשיים בסיפור איננו.
אבל אנחנו פשוט לא חכמי לב.
כאשר מתחיל להתגבש העם ותפקיד הכהן הגדול יוצרים "חכמי הלב" בצלאל והאומנים את לוח החושן כדי שכאשר יבוא אהרון הכהן לפני אלוהים ישא אותם קרוב ללוח ליבו (באופן סמלי) אלוהים פונה למשה ואומר לו: ואתה, תדבר אל-כל-חכמי-לב, אשר מילאתיו, רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרון, לקדשו--לכהנו-לי... ונשא אהרון את-שמות בני-ישראל בחושן המשפט, על-ליבו--בבואו אל-הקודש: לזיכרון לפני-יהוה, תמיד. ונתת אל-חושן המשפט, את-האורים ואת-התומים, והיו על-לב אהרון, בבואו לפני יהוה; ונשא אהרון את-משפט בני-ישראל על-ליבו, לפני יהוה--תמיד.
כבר נאמר "אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו [=עשו] לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע"ב)".
כלומר יש צורך להתבסס על החוק אבל לנהוג בתבונה או "בחכמת לב". חכמי הלב מבינים כיצד ליצור טס חושן המורכב מאבנים טובות המסמלות את כל אחד מהשבטים באופן כזה שכאשר ישא אהרון את משפט בני ישראל – הוא ישא אותו על ליבו. כאשר אזרחי המדינה שחיים את כל חייהם כיהודים כאן באים להינשא הם נפגשים במוסדות חסרי לב, הגיע הזמן שאנחנו חוגגי חג החירות נדרוש לשים לכך סוף.
אנחנו שקראנו בהגדה מאז הגן ולא שמנו לב שהוציאו את משה מהסיפור, אנחנו שחיים בארצנו היהודית, הזמנו את אחינו ואחיותנו היהודים להם אמהות, אבות וסבים יהודים לפעמים כולם או חלקם לשוב הבייתה לארצם. אנחנו לא שמנו לב, בטפשות ליבנו הנחנו שלמוסדות המדינה תהיה החכמה לאפשר לכל אשר הגיע הנה בזכות חוק השבות לחגוג את חייו ויהדותו במדינתו על פי דרכו. אני מקווה שכולנו לא נוותר על החירות והחובה, לדרוש את הזכות האלמנטרית לאנשים להינשא איך שהם היו רוצים במדינתם. אני מקווה שיש שיחזירו את משה להגדה ויבינו שאם אפילו בסיפור המקראי אלוהים היה זקוק לו כנראה שגם אנחנו לא נוכל להזיז מהלכים בהיסטוריה היהודית בלי גיבורים אנושיים. זו החירות האמיתית אליה יש לשאוף ולפעול, לדרוש לזכותם של אזרחי מדינת ישראל להקים בית ולהינשא לאלה אשרחפצים בכך כיהודים.
בחג הזה יש לספר את סיפור יציאת מצריים כאילו היינו עבדים במצריים וזכינו לצאת משם ולהקים מדינה וכעת אנחנו חייבים לראות עצמנו כמשחררים אותה למען עתיד כולנו. עלינו להיות חכמי לב ולהעניק חופש לאחינו ואחיותנו ושוויון זכויות מלא לכל אזרחי מדינתנו.
שיהיה לכולנו חג שמח שנהנה מהחירות לחגוג באופן שמתאים לנו וחכמת הלב כיצד לעשות זאת.

 

המאמר התפרסם לראשונה ב אתר גל"צ.