יעקב מלכין  | משמעות רב ביהדות החילונית

"היהדות החילונית" הוא שם של ציבור רוב היהודים בעולם. זה גם שמה של תרבותו של רוב העם היהודי, המביע באורח חייו אמונתו באדם כריבון החופשי לבחור את דרך חייו1 .
כל בני האדם הם אנשים מאמינים, אך מכל אמונה נובעת כפירה. מהאמונה באדם כריבון, המשותפת לכל האמונות הלא דתיות, נובעת הכפירה במחויבות לשמירת מצוות מנהיגי דת או זרם דתי כלשהו. יהודים חילוניים רואים ביהדות תרבותו של העם היהודי ולא רק את דתו. הדת שמלאה תפקידים חשובים בתרבות החיים של רוב היהודים עד המאה ה-18, ממלאה עדין תפקידים המשפיעים על חייהם של יהודים בקרב זרמי הדת  היהודית אשר חבריהם מהווים מיעוט בעם היהודי בישראל ובעולם.
מערכות החינוך וההשכלה ביהדות החילונית מכוונות על כן להכרת היהדות כתרבות בזמן החדש ובכל עידני העבר, תוך דגש על השפעת התנ"ך כספרות מכוננת בתרבות העם היהודי ובייחוד בתרבות העברית החילונית בישראל. הדגש הוא על השפעת ההומניזם הלא דתי והסקולריזציה, ששינו פני התרבות האנושית והתרבות היהודית בכלל זה. על כן מושם הדגש בהשכלתם של רבנים חילוניים על הכרת מפתה התרבות היהודית הישראלית והעולמית לדורותיה, הכרתה כתרבות פלורליסטית ורבת זרמים, הכרת דעות ואמונות בכל עידן מאז עידן התנ"ך.
הרבנים ביהדות החילונית - מאז שנות ה-60 של המאה העשרים הינם מורים ומנחי פעילות של קהילות תרבות יהודיות חילוניות והומניסטיות. עורכי טקסי חתונה, בת ובר מצווה חילוניים, מארגנים פעילויות חינוכיות ותרבותיות במערכות חינוך של היהדות החילונית ומעודדים חוגים רבים בציבור היהודי הלא דתי להכיר את עיקרי ההומניזם ביהדות. להכיר את פניה הרבים של היהדות כתרבות. הרבנים החילוניים פועלים בארצות שונות (כולל ישראל, ארה''ב וקנדה). את הכשרתם הראשונית הם מקבלים באוניברסיטאות בישראל וארצות אחרות, את הכשרתם המקצועית (הנוספת על השכלתם האוניברסיטאית) הם מקבלים בסניפי "המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית" - בדטרויט וב"תמורה" בירושלים.
רבנים חילוניים מפתחים כישורים מקצועיים הדרושים להפעלה של עשרות קהילות תרבות יהודית חילונית, המתרבות והולכות בישראל ובתפוצה, וזקוקות לסיוע מקצועי בתכנון והפעלה של תוכניותיהן הייחודיות לעריכת טקסים חגיגיים ולא דתיים בחגי ישראל, בקבלות שבת, בחגים ומועדים של מחזור החיים - מחגי לידה של תינוקת או תינוק ועד טקסי קבורה ואבל .
 תרבות היהדות החילונית איננה דת ולא תהיה לדת, כיון  ש"דת היא מערכת חוקים ולא דרך לאמת" (הובס).  דת מתנהלת לפי מערכת חוקים במטרה המקדשת טקסים ולעתים את המנהיגים עצמם, על כן נדרשים כל הכפופים לדת מסוימת לציית לחוקים ("המצוות"), ולמנהיגי הדת, הממציאים אותם בשם אלוהים או בשם אידיאל המקדש את כל האמצעים. כאלה הן הדתות המונותיאיסטיות וכאלה היו גם הדתות החילוניות - הקומוניזם והנאציזם, כפי שקרא להן רמון ארון.
לתרבות היהדות החילונית אין מטרות מקודשות ואין הלכות או חוקים המחייבים את כל החיים בה. פעילים בה יוצרים, הוגים, מנהיגי תרבות ורבנים חילוניים בעלי אמונות לא דתיות, כלומר, ללא מחויבות לשמירת מצוות מנהיגי הדת. בתרבות היהדות החילונית כלולים: פנתיאיסטים המאמינים באלוהות כטבע, אגנוסטיים המאמינים באי היכולת לדעת אם קיים אלוהים, דאיסטים המאמינים כי אם קיים אלוהים אין כל קשר בינו לבין המציאות האנושית, או אתיאיסטים כברטראנד ראסל הרואים בדת ובאמונה באלוהים סכנה לחברה האנושית - כיון שהם מפנים את תשומת לב בני האדם מהאינטרסים האנושיים להגשמת מטרות מנהיגי הדת לריצוי האלוהים.
מהאמונות הלא דתיות למיניהן נובעת הכפירה באל פרסונאלי. כמו הרמב''ם במורה נבוכים, אין המאמינים באמונות לא דתיות מייחסים לו פה המצווה מצוות, או זרוע המסוגלת להעניש את העוברים עליהן, אם כי יש הרואים באלוהות מושג המציין את עילת העילות לכל היש - כאריסטו.
 במשך ארבעים השנים שחלפו מאז היווסד התנועה העולמית של היהדות החילונית ההומניסטית הוקמו על ידי רבנים חילוניים הפועלים בה  מוסדות חינוך לילדים ומבוגרים,  מאות טקסי חג לא דתיים בבתי הכנסת החילוניים הרבים שהוקמו על ידם: קבלות שבת, חגיגת חגי ישראל לאומיים, טקסי חתונה, טקסי בת מצווה ובר מצווה, טקסי לידה וטקסי קבורה, והפצת גרסאותיהם השונות לאמונותיהם ההומניסטיות ולהשקפותיהם הלאומיות.
עיקרי אמונה הומניסטיים מחייבים בני אדם לפעול להגשמת מטרותיהם במשפחתם, בקהילתם, בעמם ובאנושות כולה. מכאן הצורך בהכשרתם של הרבנים היהודיים החילוניים ביהדות כתרבות בה הם חיים ופעילים. האמונה בערכים הומניסטיים אוניברסאליים ובמחויבות של האדם הריבון והחופשי לבחור בדרך המועילה לבני אדם בסביבתו הקרובה והרחוקה, מנחה את דרך הכשרתם של הרבנים החילוניים בתרבות היהודית בישראל תוך פתיחות לתרבויות היהודים שביהדות מכל הזמנים ופתיחות לתרבויות העמים שבשכנותם ובקרבם אנו חיים כיהודים ישראלים.
החינוך בתרבות לאומית ולסולידאריות לאומית הוא חלק בלתי נפרד מההומניזציה של האדם, והיא התשתית להתוודעותו ולמעורבותו בחיי התרבות של העמים ובמאבק לזכויות אדם בכל אתר ואתר.
הרבנים החילוניים מחויבים לאמונתם ההומניסטית בזכויות אדם לכל, ובסולידאריות לאומית יהודית הנובעת מאמונות אלה. רבנים חילוניים הם  בלתי תלויים בזרם כלשהו, בלתי מחויבים למערכת חוקים מקודשת כלשהי - לבד ממחויבות לחובתם להטבת והעשרת החיים הרוחניים והחומריים של הסביבה הרוחנית והחברתית בה הם חיים.
       
יעקב מלכין, ירושלים, דצמבר 2006, כסלו תשס"ז

 

הערות:

 

1. ראו הסבר במאמרי "היהדות החילונית הומניסטית ב:
"ModernJewish Philosophy – Oxford Guide to Modern Judaism", Oxford University Press, 2005.