הרב קובי וינר | מה דרך יבור לו רב חילוני?
מחשבות לכבוד הסמכת רבנים חילוניים חדשים מטעם "תמורה", כסלו תשס"ט


יש הבדל בין "רב דתי" ל"רב חילוני".
הראשון מאמין בקיום אונתולוגי של ישות אלוהית בוראת עולם  ומשגיחה.
האחרון  מפרש את אלוהים ,לכל היותר, כמטפורה של "האדם הראוי".
 
הראשון פועל מכוח ההלכה כסמכות עליונה, שהרי זו תורה אלוהית מסיני ;
והאחרון פועל מכוח מגילת זכויות  האדם, והתרבות העברית החופשית,  כתרבות  שלמה של עם.

אלה הבדלים מהותיים.  ומכך נגזרים גם הבדלים בחגים, מועדים, שבת, קבלת שבת, תורה ותנ"ך, ספרות יהודית  לדורותיה ושירה עברית מתחדשת ועוד. לכן הסימון בשמות שונים הוא חיוני ואמיתי.

נפגשתי עם פרופסור יהוידע  עמיר הדיקאן של  הכשרת הרבנים הרפורמיים, בשנת 2001, לאחר שקרא  את  פרוייקט הגמר שלי ב"בית-ספר מנדל למנהיגות חינוכית": "רב קהילתי, מחולל קהילת תרבות ישראלית מתחדשת".
 עבודתי הציעה  תפקיד ודרך ל"רב חילוני",  אך האמנתי שהיא משמעותית גם לרבנים "רגילים" , ולכן לא קבעתי זאת מפורשות בכותרת.
בקשתיו  להתקבל  ללימודים במסלול הרפורמי , מתוך גילוי ראוי שאיני הולך להיות רב רפורמי , אלא רב חילוני, אשר מאד  מעריך את  הרבנות הרפורמית, שהיא בעיני מודל ללמוד ממנו.
 נעניתי בתשובה קצרה ומנומקת: "לא. אנחנו תנועה דתית. אתה חילוני"...

נמצאתי כמי שמלאכתו נעשית בידי אחרים...

יש כאן הבדל עקרוני משמעותי ביותר ,שאינו בר טשטוש, ומי שיטשטשו חוטא  לאמת.
קודם כל לאמת של עצמו.
 
בדלנות.
יש להיבדל כדי לקיים מובחנות, בוודאי בתהליך של יצירה והיווצרות.
 
מפגש  ושותפות.
אני טוען שיש הומניזם דתי יהודי. למשל מרטין בובר. למשל לוינס, או "תורה ועבודה". או "מימד". או רני אלון מטירת צבי , עמיתי האהוב, וזאב קיציס ממעלה גלבוע, או  הרב שמואל ריינר מורי, או רחל קרן ו"קולך", או הרב הרפורמי לוי ויימן-קלמן מ"כל הנשמה",ועוד... קצרה היריעה...
עמם אני נפגש בהתרגשות ובשמחה, אף במחלוקת ובהכרה בשוני.
הומניסטים חילוניים והומניסטים דתיים, למרות השוני באמונה, ובמקור הטיעון, נפגשים בפרקטיקה ההומניסטית הקרויה "אדם". במושג  "בצלם".
 עמם אנו שותפים ל שיחה ויצירה.
 
אבל עם זרמים  הדתיים חרדיים  ומתחרדים, המפלים  לרעה מיעוטים בעמם, ומי שאינו אדם בעיניהם, כי חלילה, הוא "גוי", או מי שאינו "גבר". חוגים המעדיפים "אדמה" על "אדם" ומביאים את הציונות הדתית  ל"מצווה הבאה בעבירה", לא שבתאית, אלא  רצחנית ממנה שבעת  מונים.
(ראה חברון ויצהר היום. ראה המחתרת  היהודית שהרגה ואיימה לפוצץ את  הר הבית, ראה יגאל עמיר, ראה יונה אברשמי- הרוצחים, וקצרה היריעה)...
 עמם אין לי שותפות דרך.
עמם אני במחלוקת חריפה.
עמם אני במאבק נגד מה שמכונה באיטלקית    " ההתטפשות של היהדות".

כרב חילוני , אני מבקש לשמור על תרבות עמי , כתרבות אנושית שהיא חלק
 "ממשפחות האדמה", כבת-שיח שווה וראויה, ללא  שמץ  של עליונות גזענית  או אחרת,
 על  שאר בני האדם. ולפיכך מכירה ב"אחר"  ונכונה  נכונות אמיתית לשלום.
 
אלו בעיני שני קווים , שצריכים להנחותינו בדרכנו, כרבנים חילוניים, כציבור יהודי-חילוני הומניסטי. אם יורשה לי... המלצה לרבנים החדשים המצטרפים אלינו  היום.
ישר–כח!